11/01/2004
רמת דוד, 2230

אופטימיות היא פריווילגיה. אם לא הייתי בקיא בנבכי המערכה, הייתי מגדיר את המצב בגבול הצפון כאופטימי: כידוע, מאז הנסיגה מלבנון ב-2000 מספר תקריות האש בין החיזבאללה ובין צה"ל הצטמצם באופן משמעותי, ולא נורתה ולו קטיושה אחת אל עבר יישובי אצבע הגליל. יתר על כן, בחודשים האחרונים נרקמת עסקת שבויים בין השניים בכדי להחזיר הביתה את גופות שלושת החיילים החטופים שנפלו בשבי בערב יום הכיפורים של שנת 2001. אך לצערנו, עסקת השבויים תקועה מזה זמן רב והשקט בצפון הוא אינו פועל יוצא של רצונו הטוב של החיזבאללה, אלא של פעולות סיכול ממושכות וקשות של צה"ל בגבול, פעולות אלה נותנות תחושה של מעין שקט מזויף.

המודיעין הישראלי חשף, כי גדוד קטיושות של החיזבאללה נפרס בסתר בדרום לבנון במהלך התקופה האחרונה. הגדוד ממוקם כ-9 ק"מ צפונית לקריית שמונה ויש להניח שלעיר זו מכוונים קני הרקטות. הערכת המודיעין הישראלית היא כי על רקע פיצוץ עסקת השבויים הממשמש ובא, יהיה מעוניין החיזבאללה בחימום הגזרה הצפונית. הממשלה החליטה, בשיתוף הערכות המודיעין, שמכת מנע היא הפתרון הטוב ביותר. על חיל האוויר הוטלה המשימה לנטרל את הגדוד בטרם יהיה מאוחר מדי.

לאחר ניתוחים ארוכים, נקבע כי למשימת התקיפה יצא מבנה של ארבעה מטוסי ברק מבסיס רמת דוד הסמוך לגבול הצפוני. המשימה עצמה תתקיים בלילה כדי למנוע ככל שניתן את גילוי המבנה באוויר ועקב מצב הכוננות הנמוך של לוחמי החיזבאללה בזמן זה. הטיסה עצמה תהיה קצרה ואינה אמורה לקחת יותר מחצי שעת טיסה נטו. הוחלט לתקוף באמצעות שיטת קלע, משמע - המטוסים יפציצו באמצעות מוד ה- CCRP, תוך כדי משיכה לגובה. שיטה זו נבחרה מפאת הרצון לחשוף את הטיסה כמה שפחות לגילוי ע"י המכ"ם הסורי. באופן כזה, יוכל המבנה לחדור לגבול בגובה נמוך מתחת לכיסוי המכ"ם, ורק סמוך מאוד לתקיפה להתחיל בטיפוס לגובה כדי לאפשר לקרני המכ"ם של המטוס זיהוי מיידי ויציב, מעל הרי לבנון. בנוסף, בעקבות תנאי מזג האוויר, הטיסה בלילה והסוואת המשגרים לא ניתן יהיה לזהות בעין בלתי מזוינת את המשגרים, ולכן נבחר ה-CCRP (שמתבסס על נעילת מכ"ם) על פני ה-DTOS, בנוסף ליתרון הדיוק שלו. הגדוד עצמו נייח, אך יש סבירות גבוהה שברגע שהמבנה יתגלה הגדוד יחל בתנועה מערבה, על כן על התקיפה להיות מתוזמנת היטב ולהיות מהירה ומדויקת כמה שרק ניתן.

למשימה שובצו ארבעה טייסי 108:

אסף (TOLKO) - מספר 1
אוהד (TRIGGER) - מספר 2
אסי (PETEN) - מספר 3
איתי (ECHO) - מספר 4

לאחר מכן נבחר החימוש אשר כל מטוס ישא במשימה:

לאחר שנבחר החימוש והדלק לתקיפה, החלה תקופת האימונים. המבנה התאמן במשך תקופה ממושכת על מתאר התקיפה באזור המטווחים בדרום. הוסקו מסקנות ולבסוף היה המבנה מוכן לדבר האמיתי. המבצע נקבע לתאריך 11.1.2004 - יום ראשון.

גדוד המטרה ממוקם בסמוך לבסיס לוגיסטי של החיזבאללה ופרוס בשורה ממזרח למערב. הגדוד מורכב מעשר משאיות נושאות משגרי קטיושה ומשמונה עשר רכבים תומכים.

תנאי מזג האוויר לא היו נוחים ביום בו נקבעה המשימה אך המודיעין הישראלי סבר כי הגדוד יהיה כשיר מבחינה מבצעית בתוך ימים ספורים ועל כן יש לבצע המשימה מוקדם ככל שניתן, כדי לאפשר תקיפה נוספת במקרה של כישלון המבצע.

שעת המבצע נקבעה ל-22:00. הטייסים מגיעים ואני מתחיל בתדריך. אני מדגיש כי סמוך לאזור המטרה נמצאות שתי סוללות SA-6 ו- SA-2. אם נדבוק בתכנית הניווט באופן מדויק, אנחנו אמורים להיות מחוץ לטווח סוללת ה-SA-6 שהיא האיום המשמעותי. אנו נכנס בשלב מסוים לטווח הכיסוי של סוללת ה- SA-2 אך המשבשים שנישא אמורים לספק לנו הגנה מפניה. אני חוזר שוב ושוב על גבהיי הטיסה, המהירויות, מזכיר לכולם לא למשוך חזק מדי - יש לנו 4 פצצות ובידון מרכזי, עד לאחר ההפצצה טסים ב- CAT-III. אני מדגיש שאם על מישהו מהמבנה נורה טיל, הוא זורק מיד את הפצצות והבידון ויורד לגובה נמוך תוך שחרור אמצעי הטעיה לכיוון נ"צ המילוט ומחכה למבנה שם. יש לזכור כי רוב הסיכויים שהטיל ישוגר מסוללת ה-SA-2 ומכ"ם הסוללה מסוג FAN-SONG אמנם מסוגל להנחות שלושה טילים בו זמנית על מטוס, אך הוא אינו מסוגל להעסיק יותר ממטוס אחד כמטרה בו זמנית ולכן יש סיכוי גבוה שאם ישוגר טיל על מטוס מהמבנה לא ישוגרו טילים על שאר חברי המבנה. בנוסף הייתה סבירות נמוכה לנק"ל וטילי כתף, בעיקר SA-7 סטרלה מתוך הגדוד. שאלות אחרונות ווידוא פרטים אחרונים ואנחנו יוצאים למטוסים.

15 דקות להמראה. אני מודיע למבנה להתחיל התנעה ולאחר אישור המבנה מתחיל להחיות את המטוס הקר שלי. עם עליית סיבובי המנוע, המטוס מתחיל להתעורר עקב אספקת כוח הידראולי מהמשאבות. אני מדליק את כל המערכות החשמליות ומודיע על שינוי תדרים לתדרי הטיסה והמגדל. לאחר בדיקת קשר מתחילים בבד"ח התנעה. בהמשך אני מודיע על תכנות פרופיל התקיפה: כל מטוס יטיל בשני זוגות במרווח של 400 רגל בין זוג לזוג. עד לתחילת התקיפה נטוס בגובה 2800 רגל ברומטרי, נזהה המטרות במכ"ם ונתחיל ביעף התקיפה. היעף יתבצע כך ששלוש שניות לפני המשיכה כל מטוס יפתח מבער מלא, ישחרר אמצעי הטעיה ויחל בטיפוס של 25 מעלות אף בשלושה ג'י וישחרר פצצותיו. אחרי השחרור נפנה במבער מלא לעבר נ"צ המילוט. לאחר תזכורת זו אני מבצע בדיקת דלק - אצל כולם מצב הדלק תקין, 9100 ליברות בכללי כאשר מתוכם 2500 בבידון. עוד 8 דקות להמראה. בדיקת כיול מערכת הניווט האינרציאלית - דומה אצל כולם. לאחר עוד כשלוש דקות המערכת מסיימת את התכילותה אצל כל חברי המבנה ואני מבקש רשות הסעה מהמגדל.

אני מודיע על תחילת הסעה אל עבר מסלול 15. לאחר כשלוש דקות אנחנו עולים למסלול ומסתדרים במבנה יהלום. כדי להקל על החבירה למבנה אנחנו נמריא בהפרדה של 5 שניות. יש לנו מרחק קצר להסתדדר במבנה, ובתנאים של עננות נמוכה ולילה הדבר לא פשוט. זמן ההמראה הגיע ולאחר שכל המבנה מיושר אני פותח מבער. להבה כתומה מפלחת את הלילה השחור של רמת דוד, מי יודע - אולי זו הפעם האחרונה שאני רואה את בסיס האם שלי. לאט לאט המטוס צובר תאוצה, ב-170 קשר אני מתחיל למשוך בסטיק, וב-180 קשר אני באוויר. קיפול גלגלים ואני מחכה לחליפת המסלול ופונה לכיוון נ"צ 2.

בינתיים שאר המבנה באוויר. אני מתחיל בטיפוס של 15 מעלות אף לגובה ניווט של 10000 רגל וקולט את מספר 2 בשעה שמונה שלי. אנחנו טסים ביבש מלא וכעבור שתי דקות לכל היותר המטוסים במבנה מדורג. הטיסה לחוצה וסוחטת, אין זמן לשיחות חולין ולמחשבות עצמאיות - הכל מתרחש באופן אוטומטי, אנחנו דמויי רובוטים. האימונים עשו את שלהם וכל טייס במבנה יודע בדיוק את תפקידו, ויתר על כך, יודע כיצד לתפקד במקרה של חריגה מתכנית הטיסה המקורית. נ"צ 2 מגיעה במהירות, ואני פונה אל עבר נ"צ 3 תוך שמירת גובה ומהירות. המבנה עומד יפה בפניה ושומר על מבנה יציב וקשר עין רציף. נ"צ 3 מגיעה אף מהר יותר ואנחנו פונים לעבר נ"צ 4. בשלב זה אני מודיע על חימוש מפסקים, הפעלת משבשים וכיבוי אורות, שטח האויב מתקרב במהירות. אני מתחיל בירידה של 25 מעלות אף במנוע סרק לגובה 500 רגל מעל פני הקרקע, המטרה היא שעד הכניסה לגבול נהיה מתחת לגובה כיסוי המכ"ם הסורי. תוך כדי הירידה אני מודיע על מעבר למבנה טורי כדי להגיע אל המטרה כמסה אחת של פצצות. המבנה מסודר כטורי ואני מתחיל למשוך. אני מודיע על היותי בגובה 500 רגל ויציב. מרגע זה עוברים לטיסה ב-400 קשר, מהירות זו תחשוף אותנו מחד ג יסא זמן מועט יחסית לנק"ל וטילי כתף מן הגדוד ומאידך גיסא תאפשר לנו מספיק זמן לזיהוי המטרות במכ"ם. אני מגיע לנ"צ לפני מטרה - נ"צ 4.

עכשיו מתחיל רגע האמת: יש לנו פניה חדה של כ-40 מעלות כדי להגיע מיושרים עם הגדוד בכיוון היעף - 270. אני מודיע על פניה לנ"צ מטרה ושומר את המהירות על 400 קשר. מעבר להפרדה של 5 שניות בין חברי המבנה וטיפוס לגובה 2800 רגל ברומטרי כדי לזהות את המטרה. כל הרצף הזה התרחש תוך 20 שניות, יש עוד 7 מייל למטרה. אני מודיע על העברת מצב מסטר לא"ק, ומתחיל בחיפוש הגדוד. אני מרענן את תמונת המכ"ם שנעולה על נ"צ המטרה לכל מקרה ומעביר את המכ"ם למצב EXPANDED כדי להקל על זיהוי הגדוד, שאמור להופיע כקו ארוך במעלה תמונת המכ"ם. מיידית אני מזהה אותו, ואת הבסיס הלוגיסטי אשר חוצה אותו, מיוצג במכ"ם כמעין מלבן גדול. חלוקת המטרות הייתה כזו: מספר 1 לוקח רביע קדמי, משמע המזרחי ביותר, מספר 2 רביע שני, מספר 3 רביע שלישי ומספר 4 רביע רביעי, משמע המערבי ביותר. חלוקה כזו מבטיחה משיכות בטוחות של חברי המבנה ושמירת קשר עין רציף, דבר שאם חדל מלהתקיים, מסכן מאוד את חברי המבנה בצורה של התנגשות אווירית. החסרון של חלוקת מטרות זו הוא בכך שברגע שהרביע המערבי ביותר יראה את הפגיעות של הרביע המזרחי ביותר, שהוא הרביע הראשון אשר יפגע, יש סבירות שיחל בבריחה מערבה, ומכיוון שהרביע המערבי ביותר יפגע אחרון, סיכויי שרידותו גבוהים יותר יחסית לשאר הרביעים. מספר 4 ידע על כך ועל כן לא בזבז שנייה אחת מיותרת. בינתיים אני שומע שכל המבנה ננעל על מטרותיו.

שלוש שניות לפני המשיכה - אני פותח מבער מלא ומודיע על כניסה ליעף. אני משחרר אמצעי הטעיה והשמיים נדלקים בניצוצות לבנים. אני מתחיל למשוך בשלושה ג'י ל-25 מעלות אף. אנחנו מפגרים מאחורי הזמ"מ ב-15 שניות בלבד. לחיצה על הפיקל, שני רעשים קלים ומכה קטנה בכנפיים והפצצות שוחררו. אני מודיע על יציאה מאזור מטרה ופונה במבער מלא לנ"צ מילוט, מנסה כמה שיותר לא להכביד בקשר מכיוון שאני יודע כמה חשוב לא להפריע לטייס ברגעים קריטיים אלה.

שאר המבנה נכנס ליעפים מתוזמנים וטובים. כולם שיחררו חימוש ואנחנו בדרך הביתה. אין זמן לקריאות התרגשות, שלא לדבר על בדיקת הפגיעות בשטח - את זה נשאיר למודיעין. הטיסה תובענית ודינמית ומלוא חלוקת הקשב שלנו מופנית כלפי המבנה. נ"צ המילוט מגיעה תוך מספר שניות, ואנחנו ממשיכים בטיפוס לגובה 15000 רגל ופונים לנ"צ 7.

הסתדרות מחודשת במבנה מדורג ואני מודיע על יציאה משטח אויב - נצירת חימוש, סגירת משבשים והדלקת אורות. פניה לנ"צ 8 - הביתה לרמת דוד.

מעבירים לתדר המגדל ומדליקים את הבהוב האורות מחדש לאחר הסגירה בהמראה. אני נוחת ראשון ומבקש רשות מהמגדל. אני מקבל את מסלול 19 וניגש להקפה כשאני מבצע את ההקפה בגובה 5000 רגל, מספר 2 חג בגובה 7500 רגל ומספרים 3 ו-4 מבצעים טיסת מבנה מכונס בגובה 10000 רגל. אני מגיע לצלע בסיס ומוריד גלגלים. אני פונה לצלע סופית ומתחיל להתיישר עם המסלול, פותח מעצורי אוויר ונוחת. שאר המבנה נוחת אחריי, אנחנו עייפים, מותשים אך מרוצים כי ידענו שנתנו הכל וביצענו את הטיסה באופן המקצועי ביותר שיכלנו . הסעה לדת"קים וכיבוי מטוסים.

לאחר היציאה מהמטוסים אנו ניגשים לראות את תוצאות התקיפה. הטור, שמנה בהתחלה 28 מטרות, הושמד כמעט לחלוטין ומנה כעת רק 4 מטרות. הגדוד נוטרל מבחינה מבצעית ואינו מהווה עוד איום על יישובי אצבע הגליל. משימתנו הוכתרה בהצלחה מלאה, שבועות ארוכים של אימונים נדחקו לקרן זווית של משימה קצרה, מתוזמנת ומקצועית של 32 דקות טיסה נטו. אני שמח לציין שעמדנו במשימה בהצלחה מלאה.

במהלך המשימה ה-RWR נשאר שקט, למעט סריקה בודדת של סוללת SA-2 על המוביל ועליו בלבד. השמיים היו נקיים, גבהיי הסריקה במכ"ם שחולקו בין מספרי 1 ו-2 לבין מספרי 3 ו-4 כיסו את כל הגזרה האווירית, כאשר מספרי 1 ו-2 סרקו מגובה 0 עד גובה 22000 רגל ומספרי 3 ו-4 סרקו מגובה 22000 רגל עד גובה 34000 רגל. אף מטוס לא הוזנק אל עבר המבנה. האירוע הבטיחותי היחיד במהלך הטיסה הייתה נחיתתו של מספר 4, אשר פגע במטוסו בעת הנחיתה כתוצאה מרוח צד חזקה, כפי שאמרתי - תנאי מזג האוויר היו לא אופטימלים, וזה בלשון המעטה.

המשימה הוכתרה כהצלחה מלאה, יכולתו של החיזבאללה להסלים את גבול הצפון הופחתה והתקיפה היוותה מכת מורל לארגון. אך אנחנו שמנו על נס מטרה אחת - לתת לתושבי יישובי הצפון עוד כמה לילות של שקט.