מיכאל ואני חברים טובים עוד מימי התיכון, תמיד רצינו לטוס.
מסתבר שהמלחמה הזו נתנה לנו את ההזדמנות.
אך.... היופי המלכותי של הספיטפייר סימן 1a . 8 מכונות ירייה של 7.70 מ"מ, 2400 כדור. מלאך שנשלח היישר מן הגיהינום כדי לשלוח את היטלר לשם.
מפקד הטייסת הוא בחור טוב, הוא מטיס עוד מימי המלחמה הגדולה, אחד האנשים היותר טובים שהכרתי, רועי.
ססססססססססיייייייייירררררררררררננננננננננננננננהההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!
רוץ!
אין זמן לחשוב,
מצבר - מחובר
מגנו ימין ושמאל
הצתה.
שיעול קל של מנוע הרולס רויס.
מחבר את האוזניות לקשר.
מגביר סל"ד.
בדיקת הגאים זריזה שטח נקי.
יאללה רוץ!
מבט לימין ומיכאל איתי.
כוח מלא!
מהירות - 30. 40. 50. 60. 70. באוויר.
כני נסע- מקופלים.
בדפיקה קלה נסגרות הדלתות והנוריות עוברות מירוק לאדום.
מנצל את הGROUND EFFECT כדי להתנתק מוקדם ולצבור מהירות.
110 - נסיקה. אני טס לתעלה.
בקשר מודעים על כמות אדירה של מפציצים ומטוסי קרב.
הבסיס שלנו קרוב לדובר אז אנחנו רגילים לזנק, כל יום , בכול שעה, אבל משהו היום היה שונה.
הפיקוח מודיע על כיוון 095 ישר לכיוון צרפת הכבושה.
אני ושאר הטייסת כבר בטיפוס חוצים 4000 רגל ועוברים את נמל דובר.
עיניים פקוחות- מפיל מדי פעם אף וכנף בחיפוש למטה שלא יפתיעו אותנו.
עיניים למעלה ולצדדים.
אוויר שקט ונקי.
הלב דופק בחוזקה, לא משנה כמה פעמים את מזנק זה תמיד מפתיע אותך מחדש.
ולא משנה כמה פעמים את נכנסת לקרב עם מטוסי אויב זה כל פעם מרגש מחדש.
אסור לטעות, אין הזדמנות שנייה מדובר כאן על הבית, על אנגליה, על העולם החופשי.
כבר כמעט שנה אנחנו במלחמה, עומדים איתנים לבד מול הצבא הנאצי שיושב לו רק במרחק שחייה קלה מעבר לתעלה.
לפתע אני מבחין במסה של מטוסים בגובה נמוך. זה לא אופייני להם. ציפית לגובה רב יותר.
אולי הם ניסו לחמוק מתחת למכ"ם....
בכול מקרה זה לא משנה, הם הולכים למות.
אני מתהפך ומושך סטיק אלי לבטן.
ומבחין במסרשמיט הטס אלי.
אצבע על ההדק.
רגע
רגע
עד שניה אחת...
אש!!!
גופי רועד כאשר 8 מכונות הירייה של המטוס קמות לתחייה ומשחררות מתח קטלני של עופרת לעבר המטוס.
גלגול ימינה ומשיכה חזקה.
אני מסתכל אחורה ומבחין בשובל של דלק.
הוא נפגע.
עוד כמה פניות והוא שלי.
אבל יש כ"כ הרבה מהם ויש כ"כ הרבה משלנו גם, אין מרווח לטעות כאן, אם אני טועה בזיהוי אני עלול להפיל את חברי לקרב.
אני רואה שהוא נוטש את הקרב ומתרחק ממני, החלטתי לוותר לו הפרם, במילא עוד כמה דקות נפגש שוב.
למזלי לא חסרים מטוסים באוויר.
מייד אני מוצא מטוס נוסף ופותח באש. עוד פגיעה מדויקת, הכדורים הקטנים הללו לא יעשו יותר מידי לאף אחד לבד.
אבל כאשר אתה מפגיש בין שמונה מהם בקצב אש של 600 בדקה... זה בטוח הולך לכאוב למישהו.
אתם מכירים את ההרגשה הזו כשהכול הולך טוב, יותר מידי טוב....
שורה של נותבים מאירים את החופה כאשר הם עברו לידי.
מייד התחלתי בפניות וזיגזג, אבל זה לא עזר הם היו צמודים שתי מסרשמיטים האלו.
"מיכאל אני בצרה!!!" צעקתי.
למזלי הוא היה בסביבה וראה אותם עלי.
הוא בא מגבוהה, שחרר מטח מדיוק לעבר מטוס האויב שישב עלי ונתן לי את ה3 שניות שהייתי צריך כדי להתארגן מחדש.
אחרי פנייה חדה חזרתי לקרב.
אחד מהם נפל.
התיישבתי על אחד מהם ובגובה אפס נתתי בו צרור.
הצרור הקטלני פוגע לו במנוע ובכנפיים מבצעים חליפה ממש קרובה ואני עובר ממטוס הבא.
זה היה קרב ממש לא מסודר, פשוט נכנסתי על כל מטוס שראיתי מדי פעם זורק מבט אחורה כדי לראות שאין עוד מטוס אחר על הזנב שלי,
ויורה בכול מה שזז.
הספיט פשוט מדהים, הוא מסוגל לפנות מבלי לאבד הרבה אנרגיה, הוא מסוגל להתיישב על כל מטוס בזירה ולאכול גם ענישה מבלי לסבול
מירידת ביצועים.
הגרמני הזה ממש טוב, אני מבצע מספריים בגובה נמוך איתו והוא עדיין שם לא מוותר, אבל לבסוף אחרי כמה פעמים נגמרה לו האנרגיה,
עוד צרור אחד במנוע, וזה נגמר הוא נפל למים.
קדימה למטוס הבא,
רועי צועק בקשר "יושבים עלי!!!"
אני רואה את המטוס של רועי, קשה לזהות אותו בין כל המטוסים בסביבה אבל הוא היה היחידי משלנו שמתמרן בחריפות,
2 מסרשמיטים הצליחו להתיישב עליו.
קריאה בקשר למיכאל לראות מה מצבו, הוא מודיע שהוא בסדר אבל עסוק בקרב.
הייתי פנוי ולקחתי כיוון לעזרתו.
לעזאזל אתם... הם עקשנים וטסים טוב, כמה צרורות במטוס המוביל והוא שובר למעלה.
נשארתי על המטוס השני צרור של 2 - 3 שניות בכנף ימין שלו, פיצוץ קליל משורש הכנף שלו והיא נקרעת ממקומה.
רועי שמטוסו נפגע חזר הביתה לנחיתה.
שאלתי אותו אם הוא רוצה ליווי הביתה אבל הוא פקד שכל מטוס כשיר נשאר להילחם עד שנגמר הדלק.
מבט נוסף למד הדלק, טוב יש עוד חמש דקות ואז אני גם חייב לנטוש.
בדיוק רציתי לחזור לקרב אבל מד הדלק כבר מצביע על האדום.
מיכאל כבר יסתדר... המטוס השני ברח הביתה והוא נשאר לבד איתו.
אחרי כמה שניות מיכאל מדווח שהוא הפיל אותו ושהוא גם בדרך הביתה.
בכוח מלא הביתה אני מזהה את הנוף המדהים של הצוקים הלבנים, ואת נמל דובר.
עוד רגע בבית, עוד רגע ננחת ונתדלק נחמש מחדש כדי חמש דקות אחר-כך נוכל לחזור לאוויר...
והתוצאה הסופית היא כאן בפניכם, אתם קוראים את הסיפור הזה, כי בסוף עמדנו על שלנו איתנים ואמיצים,
שמרנו על החופש.
לחץ לפעילות מבצעית 
חיפוש בפורום
תגובות: