סיפור מלבנון

**loven**

הכפר רבא תלאתין. 4 קילומטר מערבית למטולה.
השעה היתה 2 בלילה שתי המחלקות האחרות כבר נכנסו לבתים ועכשיו אנחנו אחרונים בדרך לבית שלנו.
עולים עם המשקל הכבד (12 בקבוקי מים +ציוד לחימה) בתרסות שלא נגמרות.
הגענו לתרסה האחרונה השיפוע שלה ממש משהו כמו 60 מעלות אם אתה נשען לאחור אתה נופל לאחור, כל אחד דוחף את זה שמולו ומלמעלה המ"מ מרים אחד אחד.
מי שלמעלה מחפה להמשך וכולם מזיעים רעבים צמאים ועייפים מתים כבר להגיע לאיתור.
פתאום מגיעה ההודעה בקשר. 2 בטל כניסה לאיתור תגיע מיד לאיתור של החוד, 4 דמויות חשודות נצפו 100 מטר מולך מאחורי תרסה.
באדמה לא אדמה דרך אבנים ומתכת מפויכת שמפוזרת מסביב התחלנו להגיע לבית של החוד.
קלעים ומטוליסטים למעלה פותחים באש על האיזור.
בינתיים מסוק אפאצ'י שזימנו שיגר שני טילים .
שקט...........................
מסתכל עם העכבר בחדר הקטן שם שתי מחלקות יושבות ביחד מזיעות ועיפות.
אתה מת לשים את הראש ולישון .. אבל אי אפשר יש היתקלות.
אתה מת בכלל לשכב אבל אי אפשר בקושי לשבת אפשר.
כולם על כולם בחדר הקטן שאפילו בלי חלון ומלא בריח של האבק שריפה.
ההיתקלות נגמרה.. לא נשאר כלום מהארבעה. הלילה, גם לא תגיע אספקה.
צום של יום כיפור עם ציוד צבאי מלא זה ממש לא מומלץ.. כולם כבר נהיים מסטולים ומותשים. כל אחד יותר מתוסכל מהשני שלא מקבלים אספקה ויודעים שאוכל כבר אין ונשארו רק שני בקבוקי מים לשתי המחלקות.
המפ שהחליט שבונים טירה הוציא מחלקה אחת למלא שקי חול ולבצר את הבית מפני התקפות וטילים.. דבר שעייף עיצבן ובסוף היה מיותר כי עברנו בית. אבל זה מה שיש אז ממשיכים!
עובר עוד יום, והחום פפשוט רק מתגבר.
הזיעה פשוט נדבקת לך לגוף ונשארת, ונוזלת ונדבקת ונוזלת שוב ופשוט אתה מגלה שכולך נוטף כל רגע בליי הפסקה
ואתה מת לישון ומגלה שעל השיש ליד הכיור אך אחד לא ישן. ואתה קטן יחסית אז אולי יש סיכוי .. אולי יש מקום שם.
במאמץ רב טיפסתי על השיש ובדיוק ברגע שהתרווחתי באופן יחסי על השיש הקר והנעים קיבלתי את הבשורה.. יעל אתה עולה לשמור למעלה. אהההההההההההההההההההההההההה
מתחיל כבר לראות מטוטש מהתשישות ומהשינה הלא רצופה והלילות שנהיו לימים והימים ללילות.
הגיע הלילה הסמל מחלק את שני הקבוקים שנשמרו לסוף היום לפני היציאה להבאת האספקה.
השריון כבר מתחתינו עם האספקה וכולם מתים פשוט לרוץ ברבאק מטורף ופשוט להכניס משהו לפה.
כל אחד שותה שלוק אחד אחרי יום בלי מים, ומבטים של חיות מורעבות שולחים אחד על השני שאף אחד חס וחלילה לא ישתה שלוק גדול מהשני.
הגיעה שעת היציאה כולם בקושי רב קמים כולם מיובשים.. יוצאים לדרך.
עוברים ליד בתים הרוסים תרסות גדולות מכדי שנצליח לרדת אותם.
אז אתה נופל, וקם , ונופל, ומתגלגל ואז קם.
ובסוף אתה רואה את החניון של הטנקים. מודה לאלוהים שהגיע הרגע .. אבל לא. אמפ אומר שממתינים שהם יסרקו את השטח!
אז ככה במרחק נגיעה מהמים אתה פשוט יושב ומחכה.
סוף סוף הרגע הגיע שותים את המים ברגע שקיבלנו, כל אחד מסיים בקבוק פקודה ששמחנו לקבל!!
מותשים אבל מרוצים מלאים באבק הפודרה שנותרה אחרי הטנקים התחלנו לצעוד לאיתור הבא..

"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"

**אסימון**

מרתק !

Ronen_101 · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: 11/04/2005 הודעות: 1554

מרתק....מחכה לסיפורים הבאים .... רק מראה כמה קשה באמת היה שם ... מקווה שהלקחים נלמדו ....

Preflight Forums Administrator

afik_t_king

סיפור מדהים, ישבתי מרותק מול המסך.... מחייך

**Yotamhoro** · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: 09/07/2005 הודעות: 505

אחלה סיפור יעל.
מצפה לסיפורים נוספים :>