אז בחרת להיות לוחם . זה מה שמצפה לך

**loven**

ללוחם המתחיל שלום:
אם זה תותחן שיורה מעבר לקוי האויב או לוחם סיירת מטכ"ל שעושה את עבודתו רחוק רחוק ושקט שקט ההתחלה היא די דומה, קורעים לך את התחת ואתה פשוט צריך להחזיק מעמד!

טירונות:
שם תעבור הכשרות רבות שיכשירו אותך ליכולות הבסיסיות של לוחם.. נשק, קרב מגע, קצת על צה"ל וכו..
ובצבא כמו בצבא תמיד אומרים על כל חלק שהוא הכי קשה.. שנה הראשונה הכי קשה כי זה הטירונות והאימון המתקדם.. השניה כי זה פשוט בלי קורסים , והאחרונה כי אתה מרחק נגיעה מהבית, אבל עדין אי אפשר!.
על כל שלב בצבא אפשר להגיד שהוא קשה, הענין הוא תמיד למצוא איך להחזיק מעמד ולשאול את עצמך בשביל מה אתה נמצא שם.(וכדאי שזאת תהיה סיבה טובה)

אז התחלתי עם הטירונות...
זאת היתה טירונות חורף הגשם בערד ירד 4 ימים בלי הפסקה, ואנחו הצעירים ישננו בבריכות סגורות עם אוהל קרוע (מעלי חור גדול ממש) ואין מה לעושת אז לובשים ב' רטוב!
הקור מקפיא לך את הידים ואתה מת מפחד לצאת מהמומיה המחממת, אבל מה לעשות נשארו 3 דקות!
הבוקר עובר לו עם הרבה ריצות ותיזוזים ואתה הילד מהבית ספר שהגיע רק לפני כמה ימים ופשוט לא מבין מה כבר עשית שמענים אותך ככה.
וככה בצהרים וככה בערב ואז אסור ללבוש מעילים כי אתם לוחמים! אז הקור מקפיא ואם לא די בזה אז מה קורה בקור ובלילה? מישהו שומר.. וכן במקרה זה יוצא גם אתה..
כך עוברים להם מספר חודשים של קושי פיזי נפשי ובעיקר הרבה גברים שבנות עזבו אותם..
מתוך משהו כמו 40 זוגות נשארו 4 בסוף הטירונות (אני בינהם) היציאות נראות נורא ואתה חושב שישנת ממש על הפנים. עושים אימון מתקדם שוב רצים יורים ומתאמצים ממש..
ואז .. אז מתחיל הקטע המבצעי.
אז חשבת שישנת על הפנים אה??? וחשבת שהאוכל גרוע אה?? וחשבת שיצאת גרוע????
עכשיו אתה תצא הרבה יותר גרוע תוכל הרבה יורת גרוע ותישן יום בסדר יום לא כל כך ויום קצת ממש... בקיצור תתגעגע ל6 שעות.
אתה שומר ושומר .. ושומר, ושומר! ואם זה לא מספיק אז שוב אתה שומר.. אם זה קו חם אז תעשה מעצרים בין שמירה לשמירה ובקיצור כיף חיים..
ובשלב מתקדם יותר אתה שומר במקום מסוכן יותר, יותר שעות, וישן פחות
בין לבין תעשה גם תורניות מטבח, ניקוי חדרים, לא תצא הביתה, וממש תרצה אוכל טוב כי ללוחמים מגיע הכי פחות שאפשר.. (קציצות כלב, צ'יפס מטוגן היטב..)
אם אתה תותח על תצא לפיקוד ותחשוב שפה תמה עונת היסורים (רק שאתה לא ידוע שבנו עליך לקצינים והיא רק התחילה!)
ואם לא תצא לפיקוד תמשיך לטחון .. ואם הקו חם אז בלילות או בימים שאתה אומר לישון אם לא הסרספ אז ברמקול מקפיצים אותך לעוד אירוע ירי ואם המחבלים רוצים להיות ממש רעים אז אפילו שניים.. אני אישית תמיד דמיינתי לעצמי איזה שני מחבבלים שיורים באוויר ויושבים מול החלון עם בירה וכל החברים ומסתכלים עלינו עם משקפת קמים עפוצים לחפש את המניאקים שהעירו אותנו!
.
כן ואז נדמה לך שהגיע הסוף יש 4 חודש לשיחרור, אתה כאילו ותיק (כאילו כי הותיקות בוטלה )
אתה כבר שומע את המילה שיחרור וזה נשמע קרוב מתמיד, החלומות בלילה הם אשקרה על בקו"ם שקורא לך לבוא ולצאת מבעד לשער אל החופש.
אבל לא! היחזבאללה היו חייבים לחטוף חיילים דווקא בגזרה שלך . ואז מחליט המ"פ להגיד למג"ד שהפלוגה שלו תישאר בפנים יותר מכל שאר הפלוגות של הגדוד אז בכלל נהנים..
כולם באטרף אתה מסתכל לחברים שלך בעיניים הלב דופק רגע לפני החצייה של הקו אתה והמ"מ שלך פורצים את הגדר שלנו, ושמעים את הפגזים של הטנקים המזל"ט שבאוויר והקוברה שמחפה. כך עוברים להם 45 יום בלי בית שבסופם אתה ממש ממש כמעט משתחרר(ומזל..)

אז זה ממש על קצה המזלג השירות כלוחם, יש שם סיפוק, הרבה גאווה, והחברים הכי טובים שיהיו לך בחיים, חברים לנשק.

אז אם אתה עדין רוצה להיות לוחם, האבא אומר קדימה האמא אומרת תשכח מזה והחבר מהמשרד בקרייה אומר עזוב אותך לך על חדר ממוזג עם יומיות.
אני אומר שלוחם זה אופי ואם אתה מרגיש שיש לך את הנחישות לסבול למען אחרים, להגן על המדינה, ואולי אפילו לאבד את החברה בשביל זה, אז אין מתאים ממך להיות לוחם .

"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"

SubMachine · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Oct 08, 2006 הודעות: 683

אהבתי.. באיזה חיל שירתת?

**loven**

גדוד 50 של הנח"ל נחל מוצנח , האנשים של הנח"ל עם הכנפ"צ של צנחנים..
שילוב טוב.

"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"

**שי_אלעזר**

Gim3l · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Nov 28, 2006 הודעות: 687

סיפור נחמד...
עצה שלי: עם כל רוח הפורום החדש לפתוח אשכול שיהיו בו כמה מושגים בסיסים בצבא

Bigalon · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Mar 10, 2006 הודעות: 228

חזק LOVEN !!!!!

HAMMER
מ"ט 117 טייסת הסילון הראשונה

**DOR**

מלך !

דור טל

מהירים כברק, עוקצים כעקרב

**Mike_69th** · מנהל ראשי הצטרף בתאריך: 11/04/2005 הודעות: 7521

"ואם אתה מרגיש שיש לך את הנחישות לסבול למען אחרים, להגן על המדינה, ואולי אפילו לאבד את החברה בשביל זה"

או מ"כ במגל.
לזכר כל אותם הלוחמים הפוטנציאלים שנפלו בדרכם כי אין להם אח.

אין לך מושג כמה אני מקנא.

מיכאל לוייב, צוות ניהול ראשי

69 הפטישים הוירטואלית הותיקה

Kingfisher · תורם/ת באתר הצטרף בתאריך: Jun 02, 2006 הודעות: 281

אני לא יכול לשכוח טירונות חורף... ארבעה חודשים על החוף.... אכלנו שניצל תירס מתוך שקיות אשפה.
אה... החיים היפים! וזה עוד לפני טירונות יחידה.

Sagigs · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Jun 21, 2007 הודעות: 35

**loven**

אמרו, אומרים הרבה דברים..

"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"

Slim · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: 01/06/2005 הודעות: 861

ת'אמת?... אני מוכן לתת הרבה למדינה הזאת.. לתרום וללכת לקרבי אפילו שאני במסלול שוחרות...
אבל השאלה אם כל זה שווה... בישביל לשמור על התחת השמולאני של "החברים" שלנו? בישביל להיזרק ע"י המדינה אחרי השחרור?...

118...Big things are done secretly

amix85

slim תתפלא לדעת שאחרי השירות כלוחם אתה מקבל המון הטבות ומענקי שחרור למינהם....
אבל מה לעשות שבמציאות הקשה של היום גם אם תהיה רמבו וגם אם תהיה ג'ובניק בקריה תצטרך לקרוע את התחת בשביל שהמשכורת החודשית שלך תהיה סבירה

בכל אופן גם אני הייתי בקרבי, חיל השריון-חטיבה 7- גדוד 82 (פלוגה ג' ואח"כ ב') למי שעוד לא מכיר
ואגב בתחילת המלחמה ביליתי שבועיים עם loven שלנו בצק"מ (צוות קרב משולב), אנחנו בטנק והם מחפים מהשיחים....

רציתי להגיד שקרבי זה הכי הכי, השירות קרבי אשכרה פתח אותי לקראת החיים ושינה לי את צורת המחשבה בעניין, השירות הזה גם ביגר אותי בכמה וכמה רמות ואני מרגיש שבאמת ניצלתי 3 שנים משמעותיות בחיים שלי

ובהזדמנות זו אני שולח ד"ש לכל המחבלים שהייתי מעורב בחיסולם\ הברחתם מהגדר..... מגניב

"don't be a fool and die for your country, let the other son of a bitch die for his country!!!!"
general Gorege patton

**שי_אלעזר**

LOVEN אתם ישבתם ליד צומת וואסט?
ו AMIX, אני הייתי במפא"ג 282 במחנה קרן.

פיצה פצץ או פיצל'ה?

Windows 7 Ultimate 64bit

**69LSD**

השירות הצבאי שלי לימד אותי שתמיד אפשר לדחוף את הגבולות שלך מעבר למה שאתה מאמין שאתה מסוגל לבצע. אני אספר עליו בצורה הכי מתומצתת שאפשר.
התחלתי טירונות שריון בשיא הקיץ אי שם ליד אילת. שם לימדו אותנו לאכול הרבה טונה, הרבה זבובים והרבה פודרה (חול שנטחן ע"י טנקים והפך לאבק דק). בהתחלה, כשמתזזים אותך ב5 בבוקר לרוץ מנקודה לנקודה עשרות פעמים הייתי שואל את עצמי "מה לעזאזל עשיתי שמגיע לי 3 שנים מאסר ועבודות פרך??"
אחר כך מתרגלים, לרוץ על הפודרה זה כבר פחות נורא ופתאום פגזי הטנקים מרגישים הרבה יותר קלי משקל.
למדנו על הטנק עם המדריכות, סיימנו מסע כומתה, שברנו דיסטנס עם המפקדים ונראה שהחלק הקשה היה מאחורינו, טעות.
הגיע זמנו של האימון המתקדם, בחורף, ברמת הגולן.
אם שנאתי את הפודרה בנגב, אחרי שהכרתי את הבוץ של הגולן והייתי מוכן לשלם בשביל להתגלגל שוב בפודרה. לעתים קרובות היינו נתקעים עד המותניים בבוץ ומחולצים משם ע"י חבל. הקור נכנס לעצמות והסרבלים היו סחוטים ממים. בלילה בקושי יכולנו לישון בתוך הטנקים הקפואים. מחוסר שעות שינה סיגלתי לעצמי דרך שאני ישן על העינית תוך כדי מסלול, מתעורר כשאני צריך לירות פגז, יורה מוודא פגיעה וחוזר לישון. האימון המתקדם נגמר, קיבלנו את סיכת הלוחם וחשבנו שהחלק הקשה מאחורינו, טעות!
הגענו לפלוגה המבצעית. החודש הראשון היה סבבה, היינו בקו ליד הכנרת שהתנאים בו היו נוחים והנוף פסטורלי והיו הרבה בנות. הקו הזה נגמר מהר, הגיע הקיץ והוקפצנו לעזה הלוהטת.
שם התנסתי לראשונה במארבים של 3 ימים רצוף ומבצעים התקפיים של 5 ימים רצופים בתוך הטנק הצפוף והלוהט. וכשחזרנו ממארבים, אין זמן לנוח, הצעירים עושים את כל העבודות השחורות, אתה מתחיל לשכוח איפה אתה גר ומה זה בית בכלל. יום אחד הגיע נהג חדש לפלוגה, עמי (AMIX), עליתי איתו למארב ושם תוך כדי שיחה כדי להעביר את זמן המארב הכרנו וגילינו שיש לנו הרבה דברים משותפים כמו סימולטורים.
עם הזמן הפז"מ עלה והנטל עלי כפזמני"ק ירד. הספקתי להיות בעזה פעמיים ובגבול הצפון פעמיים, בין לבין היו קווים ואימונים נחמדים. זכיתי לחטוף אש, זכיתי לשמוע נ"ט חולף לי מעל הראש,לדלג בין פצמ"רים בדרך אל הטנק, וזכיתי למסור ד"ש ל5 משפחות שאיבדו בגללי את יקיריהם המחבלים וזכיתי להכיר חברים לכל החיים, זכיתי ללמוד שקשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים, למדתי להסתפק במועט שיש, למדתי שצריך להתווכח גם עם בכירים ממך ולעמוד על שלך תמיד. לדייק, לשאוף לשלמות, להיות הכי מקצועי והכי תחרותי.
בחצי שנה האחרונה הייתי התותחן של המ"פ, ולימדתי את הצעירים את מה שאני למדתי.
וכמעט שכחתי, למדתי עד כמה נכון הסטיקר קרבי זה הכי, אחי! כל הכבוד!