מבצע מוקד - סיפורי קרב

Jaspern

החמישי ליוני 67; השמש העולה, הציפורים המצייצות והקור המרענן של הבוקר עוזרים לנו להתנתק לרגע מהמציאות ולחזור בשקט על מסלול הטיסה, לוח הזמנים והמטרות שעלינו לתקוף.
לפני כחמש דקות עזבנו את חדר התדריכים ועכשיו מחכות לנו מספר דקות טעונות להפליא לפני שנוכל לטפס אל המטוסים ולצאת אל המשימה שעתידה לשנות את המצב מקצה לקצה.
נעצתי מבט ממושך במטוסי, המיראז' 3, שנושא על זנבו את סמלה של טייסת 101 – הקרב הראשונה.
לפתע נשמע קולו של המוביל שלי. מסתבר שזהו הזמן לצאת לדרך.
טיפסתי אל המיראז' במהירות והתרווחתי בתא הטייס. בתא חיכתה לי התמונה של האחת שאני אוהב, ההיא שרק לפני עשרים וארבע שעות חיבקתי. אהבתי את התמונה הזו.
אין זמן לשקוע במחשבות, אמרתי לעצמי, והתחלתי בבד"ח ההנעה, בפיגור של חמש עשרה שניות.
הסענו בזריזות והתייצבנו על המסלול. מאחר ודממת האלחוט נכנסה לתוקף, חיכיתי לסימן מהמוביל.
הוא הרים את ידו הימנית באיטיות, היסס לרגע, ונתן את האות. עשר, תשע, שמונה.. דוחפים את המצערת קדימה ומשחררים את הברקסים. במאה ושמונים קילומטרים לשעה המיראז' התחיל לרעוד. משכתי את הסטיק באיטיות והרגשתי את האף מתרומם. רגע לאחר מכן מצאתי את עצמי מרחף בקלילות מעל למסלול מספר חמש בבסיס חיל האוויר שממוקם בחצור. שלוש הדקות הבאות חלפו במהירות. טסנו במהירות עצומה תוך כדי שמירה על מגבלת הגובה. התרכזתי במסלול הטיסה. בעוד כחצי דקה נפנה ימינה לכיוון מערב ונכנס ליעפי התקיפה. בין לבין הצצתי החוצה אל המדבר האינסופי. המיראז' נעלם בין החולות במהירות בזכות הסכמה המבצעית המתוחכמת שלו שמיועדת בדיוק לתנאים האלו. הרגשתי בטוח.
הקול של המוביל נשמע לראשונה במערכת הקשר. "עשר שניות למשיכה"; ומיד התחלתי לצייר בראשי את יעף התקיפה. ניסיתי לזהות את המטרות תוך כדי הטיפוס. זה לא היה מסובך מדי. האימונים האינטנסיביים שעברנו לקראת הטיסה הזו השתלמו, מסתבר. תוך שניות הכל נגמר. זוג הפצצות, כל אחת במשקל כולל של 500 קילוגרמים, פגשו לפתע את שיירת המיגים המצריים. מאחורי נשמע פיצוץ אדיר. "אלפא!", קראתי. השמדתי שבעה מיגים ביעף אחד; ההתרגשות הציפה אותי. התחלתי לדמיין את טקס הענקת המדליה אך חזרתי למציאות הקשה מהר מאוד. שתיים, שבור! נשמע קולו של המוביל בקשר. זוג מיגים שהיו בכוננות הספיקו להמריא בינתיים ואחד מהם התלבש באלגנטיות מפתיעה על השש של המיראז' שלי. זיהיתי את המוביל ושברתי ימינה בכדי לעזור לו להתלבש על המיג. לאחר שניות אחדות שבהן איבדתי את היתרון האנרגטי שלי לטובת היתרון של הפרטנר שלי, כל שנותר לעשות היה לצפות בו לוחץ על ההדק וממלא את המיג בחורים. לאחר רגעים אחדים המיג נדלק וצלל אל המדבר המצרי.
ההתרגשות חזרה. עדיין לא עיכלתי לגמרי את המחזה המדהים שהובא לפניי.
בן הזוג של המיג שהופל מיהר לפנות דרומה. הקרב נגמר.
הטיסה לכיוון הבסיס הייתה שקטה מתמיד. הפעם טסנו גבוה יותר ומהר פחות.
הבטתי בתמונה ההיא, אותה האחת שמלווה אותי מאז הצטרפותי לטייסת. חייכתי.
רק אז הבנתי שתרמתי להכרעת המלחמה.
לאחר הנחיתה, עזבתי את המטוס, וחזרתי אל חדרי המגורים, לחכות לגיחה הבאה שלי..

התרחיש היה מצויין, למרות שלא באמת עלינו על מיראז'ים והטלנו פצצות במשקל 1000 ק"ג על שיירות מיגים.
תודה רבה לכל המשתתפים ולמיכה על יצירת התרחיש המרענן הזה.
אתם מוזמנים לצרף את הגרסאות שלכם לכאן.

Kickbox.co.il
נדב

mountain

החמישה ליוני 1967 יומנו של ג'לאל אבו קני ,הטייס המצרי אי שם בסיני.

עוד בוקר רגיל וחם בבסיס ,רז'וק[ רז] מפקד הטייסת תידרך אותנו וחילק אותנו בין הטייסות ,ההרגשה ,בלי צחוק, היא הרגשה של התחלה חדשה שעוד מעט וסוף סוף נמחוק את ישראל הקטנה ואינשאללה נדרוך את כף רגלנו בתל אביב ,יפו חיפה ועכו..... ברדיו מתנגן שיר של הזמרת החביבה עלי אום כולתום... לפתע טלפון , " הלו,אהלן יא אבו ראמי [רמי] ,כן אבו ראמי אנחנו מוכנים ומזומנים ,אני מבין שאתה נמצא עם מדחת[מוטי] ב גולף 2 יעני אההה? .... כן עונה לי אבו ראמי רציני מתמיד ...אינשאללה בקרוב הנצחון .

אני מסיים את הקפה ומתחיל להתלבש ,איגור ,המדריך הרוסי נראה משוטט ברחבי הטייסת עצבני מתמיד .... "אש מלו הואא?? [מה קורה איתו זה] דווקא עכשיו כשחמש צבאות סוגרים את האויב הציוני הוא נראה עצבני ... תן לו שיישתה עוד קצת וודקה צוחק איתי מספר 2 שלי בכוננות להיום חאלד [השם האמיתי שמור במערכת] .

יושב במטוס ,התמונה של פאטמה ו16 הילדים מסתירה לי מעט את לוח המהירות ומד הסלד....מחיר קטן בשביל להרגיש קצת קרוב לבית אני חושב לעצמי .

יושב במטוס ,מיג 15 מספר 289 ,המטוס היפה ביותר שראיתי בחיים ,עוד כשלמדתי אווירונאות באסכנדרייה חלמתי חלום רחוק ,לשבת במטוס סילון מגן על אמא מצריים ,והנה אני כאן.

06:15 שקט פסטוראלי עדר גמלים מלכך ירק 30 מטר מהמסלול אני מחייך ,מסכנים הטייסים הישראלים לא יודעים מה יפול עליהם עוד פחות משבוע .... אבל רגע מה זה??????? ארבע נקודות בגובה אפס מכיוון צפון מערב ,לא יכול להיות , מופתע

מזהה את כנפי הדלתא אי אפשר לטעות מיראז ישראלי! ,אזעקה ,חגורות הנעה חאלד צועק בקשר ....אל יהוד !! אל יהוד!!!! .......מניע מצערת מלאה פיצוצים מכל כיוון ,השמיים נופלים.

אני מספיק להמריא צובר 500 מטר מעיף טילים בלי להסתכל ,הקרב אבוד , מיראז מספר 36 חולף אותי בתנועת מספריים , מגן על חברו מפניי ....רק 24 שנים אחר כך נפגשתי איתו בחור נחמד, יותם משהו... צרור שלו ואני על המצנח .... מסתכל על הבסיס והכל אצלי שחור- המסלול גמור, המפציצים והמטוסים בוערים על הקרקע אפילו המבנים והמגדל נפלו . אלוהים גדול אני ממלמל מתחת למצנח -אם זה רצונו ,אז זה מה שיהיה.

101Falcon

אני חייב לציין שכל מה שגיל כתב פה באמת היה, הייתי על הרצפה! צוחק

אחלה סיפורים מחייך

**IAF_Phantom**

אתם גדולים! תשמיכו כך!

http://www.badongo.com/file/3348852

ההקלטה שלי

אני מבקש ממי שעוד הקליט שיעלה אותה. אני רוצה לעשות סרטון.

watch your six, i'm behind you

**IAF.101-Viper** · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: May 11, 2006 הודעות: 638

הסיפור העלוב שלי שמח מאד

החמישי ליוני 1967
מפקד הטייסת 101 דן,חילק אותנו לשלושה מבנים שונים
לכל מבנה היה פעולה אחרת.
אמר דן לכולנו ''May the force be with you''
מייד אחכ' קפצנו למטוסים,הדלקנו ת'מנועים וטסנו לכוון הבסיס המצרי.
היה פשוט מדהים לראות איך האדמה חולפת אותך כאשר
אתה טס ב-800 קמ''ש.
אחרי 3 דקות טיסה היה לנו קשר עין עם הבסיס המצרי
ומייד החלנו בתקיפת מטוסי הקרקע אשר עמדו להמריא
לאחר שמס' גדול של מטוסים נהרס הבחנו במטוס מיג
אשר המריא בלי ששמנו לב.
מייד צללתי עליו ופוצצתי אותו על המסלול
לאחר שנגמר החימוש שלנו התחלנו לחזור לבסיס
אך מייד שהפנתי את גבי לבסיס טיל SA2 טס לעברי
נסיתי חהתחמק ולמזלי הצלחתי וחיסלתי את הסוללה
אך מייד אחרי שתקפתיה אותה טיל אחר נורה אלי
ממנו לא הצלחתי להתחמק.
נפגעתי קשה במטוס, הייתי חייב לצנוח וכך עשיתי

The End

על החתום הטייס העלוב שהופל
IAF.101~Viper

Shnizel · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: 21/06/2005 הודעות: 1554

**IAF_Phantom**

מעולה ! תמשיכו כך!
אגב - עם הסיפורים יהיו טובים אולי הם יתגלגלו לכתבה בביטאון... ;-)

watch your six, i'm behind you

Jaspern

Twister

לצלצול הזה חיכינו כל הבוקר - שעון העצר שאני סוחב בכיס כבר יומיים מתעורר לחיים, וכך גם השעונים של שלושה מובילים אחרים. השלישייה הראשונה מתייצבת על המסלול, יותם, שי וגיא. המראה ראשונה, עכשיו כבר אי אפשר לפנות לאחור. דקה לאחר מכן, נדב, רועי ואור מתיישרים וממריאים. דקה וחצי נוספות חולפות, ואני מוביל את השלישייה שלי למסלול. כל שלישייה תוקפת יעד אחר, והיעד שלנו הוא הקרוב ביותר, לכן אנחנו ממריאים אחרונים. על הכנף שלי אייל וחן. שני טייסים מנוסים ויעילים. מצערת מלאה - והמיראז' מושך את עצמו למעלה בקלילות.

השקט של המדבר ודממת האלחוט מופר רק על ידי הנקישות של המיראז' שנמתח בחום הבוקר. מיד לאחר ההמראה פונים לכיוון הים ומתחילים בניווט המסובך עד לזיהוי אזור הדלתה. במהלך הטיסה אני מביט אחורה ושמח לראות את אייל וחן תופסים לאט לאט את מיקומם במבנה. לפתע אייל נעלם ואנו מוצאים את עצמנו בוהים בקיר גבוה של מים שנוצר בהתרסקות. אני לא רואה מצנח, אבל אנחנו מתקרבים לשטח האויב וייתכן שמיגים הפילו את אייל. בדיקה מהירה מסביב פוסלת את האפשרות הזו ובשעה 10 אני מזהה את המטרה מזרחית לדלתה. נדנוד כנפיים קל אומר לחן - "תישאר איתי", ואני מסובב את המיראז' בחדות לחוף. קו החוף מתקרב אלינו במהירות מסחררת של יותר מ-700 קמ"ש. מבט קדימה - הכל נקי. באוזניות מופרת דממת האלחוט - "מבנה צהוב, במטרה". אחת השלישיות נכנסת כרגע לתקיפה, דאגה אחת פחות. נדנוד כנפיים נוסף מודיע לחן להתכונן למשיכה. תוך שניות ספורות אנחנו צוברים למעלה מקילומטר של גובה. מתהפכים על הגב, ומחכים שתפתח עלינו אש, אבל השמיים ריקים מנ"מ או טק"א. אני מודיע על הגעתנו למטרה, וחן ואני מתחילים לחלק מטרות. היעפים הראשונים מותירים על הקרקע מיגים הרוסים. לפתע אני מזהה מיג מסיע ומתכונן להמריא ומבקש מחן לתקוף אותו. "אני נכנס", מודיע חן, ותוך שניות המיג עולה באש. ההודעה הבאה שלו אופטימית פחות - "טילים באוויר". מישהו הספיק לאייש את סוללת הטק"א! טיל אחד מתווה פס לבן בנוף המדברי, שמאיים להסתיים במיראז' של חן. אני מזהיר אותו וצולל לתקוף את מכ"ם הסוללה. הקרונית מעלה עשן, והטיל מתפוצץ באוויר. מספר יעפים נוספים על הבסיס מובילים להרס של מטוסי אויב נוספים על הקרקע. רק עכשיו אנחנו מקבלים מהשלישייה השנייה דיווח על הגעה למטרה, באיחור של כמה דקות. הם מדווחים על קרבות אוויר, אבל אין מטוסים שניתן להפנות לעזרתם. מבט מהיר מסביב - שמיים נקיים, וחוזרים לבסיס בגובה נמוך.

לאחר נחיתה וקבלת הוראות מחודשות, אנחנו ממריאים לגל שני של תקיפה, כשלישייה ( אייל חזר בשחייה לבסיס). המטרה העיקרית הפעם - להשמיד את כוח המפציצים בשדה התעופה שתקפנו. מסלול הטיסה דומה והטיסה עוברת ללא אירועים. הפעם זיהוי המטרה קל בהרבה, הודות לעמודי עשן רבים שהשארנו אחרינו. לאחר יעף ראשון אני מטפס מעל הבסיס - המצרים כבר לא מופתעים, ובכל רגע עלולים לתקוף אותנו מטוסי קרב. אייל וחן משמידים ביעילות את שורות המפציצים בבסיס. חסרי תחמושת, אנחנו חוזרים בפעם השנייה לבסיס.

לא רע לבוקר אחד.

צוות ניהול ראשי - פריפלייט

Maverik

ידענו שמשהו צריך להיעשות. חייבים להביס את נאצר. סגירת מיצרי טיראן הודיעה באופן חד וחלק על תחילתה של מלחמה. זה היה ברור שישראל לא תשתוק על מעשה זה. מפקד חיל האוויר האלוף מוטי הוד הבטיח ליצחק רבין שאנחנו יכולים לעשות זאת תוך 6 שעות! "6 שעות?!" אמרתי לעצמי "זה יהיה בלתי אפשרי להשמיד כל כך הרבה בסיסים בכל כך מעט זמן".
ההכנות לתקיפת הבסיסים המצריים היו בעיצומם. טייסת 101 התאמנה על כך כבר מספר שבועות וידענו בדיוק מה צריך לתקוף ואיפה. המטרה שלנו הייתה לתקוף את שדות התעופה בקהיר-מערב.
דן, המ"ט שלנו, העביר לנו את התדריך ובעודו עושה זאת המתח גבר באוויר. ידענו שזה הולך להיות בין המבצעים היותר חשובים של חיל האוויר הישראלי. ידענו שאנחנו עומדים לעשות הסטוריה.
ההוראות היו ברורות- אסור לטוס מעל לחמישים מטר מעל פני האדמה ואסור לשבור את דממת האלחוט עד הכניסה המתואמת של כל המבנים לבסיס. אני לא הייתי בטוח בעצמי מבחינת הניווט וסמכתי את ידי בווינגמן שלי יותם. "אם אני אופל, אתה זה שצריך לקחת פיקוד" אמרתי לו. השלישי במבנה- שי היה טייס מאומן בא"ק ושמחתי להיות חלק מהמבנה הזה ולקחת פיקוד עליו.
דן חיכה להוראות ממפקד טייסת 119, מיכה. ברגע שמיכה נתן את האות המבנה שלנו היה אמור לעלות על המסלול ולהתחיל בהמראות הזריזות.
עלינו לאוויר וישר הבהבתי באורות על מנת שהחבר'ה ייכנסו איתי למבנה מסודר. אני ידעתי שעליי לנווט את דרכם של הטייסים הצעירים הללו וידעתי שהאחריות מוטלת עלי. לפי לוחות הזמנים היינו אמורים להיות בבסיס כבר. לפתע אני רואה את הבסיס המצרי ושובר את דממת האלחוט. "מבנה צהוב במטרה!" צעקתי בהתרגשות. חילקנו בינינו את המטרות ותוך שניות מספר המיגים היו מוטלים על הרצפה עולים בלהבות. "זיהיתי מטוס אויב" קרא לפתע יותם. ולאחר מספר שניות גיליתי שלאותו מטוס אויב אין כנף. ידענו שהטייסים המצרים היו טייסים מאומנים. אך אפילו הם הופתעו לראות כל כך הרבה מטוסים ישראליים עושים להם צרות בבסיסים. לפתע קריאה נוספת "עוד מטוס אויב מכיוון מערב". יותם שוב נכנס עליו ושוב פעם השאיר אותו על המצנח. הבחור עשה את העבודה שלו. "חוזרים עכשיו לבסיס בלי שום עיכובים" אמרתי לשי ויותם. בדרך אנחנו מקבלים פגיעות. אנו רואים נ"מ שיורה עלינו מכל הכיוונים. "אני נכנס עליו" אמרתי לטייסים. חיסלתי אותו. בו זמנית אנו מקבלים דיווחים שהמבנים האחרים כבר בבסיסים ונתקלים בהתנגדות אווירית. הודעתי לדן שאנחנו סיימנו את המטרה ולאחר שנחתנו קיבלנו הוראה לעלות שוב לאוויר וללכת לעזור לאור ולמבנה שלו בחיפוי אווירי.
" מבנה אדום יצא מהמטרה" קיבלנו הודעה מדן "הבסיס כולו הושמד". מיהרנו לעזור לאור על מנת שהוא יוכל לצאת משם בשלום. "איבדתי מטוס אחד" אמר אור לפתע בקשר. ירדנו בגובה והתחלנו לחפש את המהומה. נכנסנו שלושתנו והצלחנו להביס את מטוסי האויב. "זה רק ההתחלה, עד שאנחנו לא מחסלים את הבסיס הם לא יפסיקו להגיח" אמרתי לכולם בקשר.
באותו זמן אור והמבנה שלו סיימו עם כל המטרות.

שמחתי להיות חלק מהמבנה הזה, שמחתי להיות חלק מהטייסת הזו, שמחתי להיות חלק מחיל האוויר הזה. ידעתי שביום הזה- עשינו הסטוריה.

IAF.101~Maverik

[img:746acf7302]http://img78.imageshack.us/img78/4672/sig3cb1.gif[/img:746acf7302]

סמ"ט א' בטייסת 101- טייסת הקרב הראשונה

גיא יוגב- מנהל פורומים ראשי-פריפלייט

HeadCrab

"וואלה...אני לא יודע איך להתחיל...
זה כנראה היום השחור ביותר שיכול חיל האוויר המצרי לעבור. עד לפני סבעה (שבעה) ימים כולנו היינו מחוייכים. כולנו שחינו לנו בחופי סיני, יושבים לנו עם נשותינו וילדנו על שפת המים. יצאנו להפלגות מדי פעם בשארם א-שייך..אני זוכר איך ישבנו עם ג'לג'ול (גיל) ומטקאים הצעיר (מוטי) שרק הספיק להכנס לטייסת. עשינו אז משחק כדורגל נגד הכנף השנייה בבסיס..הפסדנו בבנדלים (פנדלים) לראמיס וג'לעוד ואחרי זה התחרנו עד לקנטינה לאכול בטיח ביום החמסין.
אחחח....אלו היו הימים.
בערב שב-4 ביוני ישבנו לנו בקנטינה שבקצה הבסיס. מהפינה נשמעה המוזיקה של אום כלת'ום, ישבנו לנו על הבר שותים כמה כוסיות של עראק. לא חשדנו בדבר, לא ידענו מה עתיד להתרחש בבוקר שלמחרת. אני זוכר היטב את מדריך הטיסה הרוסי אלכסיי פנסיבוביץ', מפשפש במעיל הגדול עם עיטורי הכוכב האדום, שולף בקבוק וודקה ועליה שכבות אבק. הוא אחז בבקבוק כאילו היה בנו, הסתכל מספר שניות ארוכות על התווית, מלמל משהו ברוסית..נשף והעיף את האבק. אנחנו הבטנו בו במבט מבולבל, הוא חייך וצעק: 'שמרתי את זה למקרה מיוחד...אבל..מממ...מה זה משנה?!' ושלף את הפקק במהירות. זה היה לילה מושלם...שתינו, אכלנו מהחומוס הטוב של אבו עזרא וצחקנו על הרס"ר ג'מיל שנחת שיכור על קערת הפול.
זו היתה חתיכת מסיבה, אירוני שרק כמה שעות לפני כן העברתי תדריך אחרון למחר, בו תוכננה טיסת סיור בשעות הבוקר-צהריים לאורך חופי סיני.
כשחזרנו למגורים, אמרתי שלום לג'לג'ול שעלה על הג'יב ונסע חזרה לבסיס שנמצא כמה קילומטרים דרומית מכאן. נכנסתי לצריף...הכל היה שקט, עמדתי מספר דקות ליד החלון, מביט על חוף הים החשוך, על צלליות הדקלים הנעים ברוח המדברית הקרירה, מכוון את השעון המעורר למחר בבוקר, מתכונן ליום חדש. נשכבתי במיטה, מביט בתמונות אישתי והילדים, מחזיר מתחת לכרית ונרדם.
קמתי מוקדם מהרגיל, מתבונן בשעון, השעה הייתה רק 6:45..בין התלבטות לחזרה לשינה ובין הליכה מעוררת, כבר מצאתי את עצמי נועל נעליים ויוצא החוצה. בחוץ הורגש ריח טל הבוקר, שקט...את השקט הזה אזכור זמן רב...פשוט שקט.
הלכתי לאורך השבילים הצופים על הים. מעלה זכרונות של האקדמיה באלכסנדריה...מעלה בי חיוך הזיכרון ההוא על הפתק שהעביר לי ג'לג'ול במבחן על אפקט קוואנדה במבחן אז. המחשבות לקחו אותי הרחק אל הבית...הבית הרחוק-קרוב.
התקדמתי אל עבר המסלולים. מרחוק ניתן להבחין בשורות המיגים שהועברו לכאן עד לפני שלושה חודשים מרוסייה. זו באמת חייה רעה...מטוס המיג 21 היה חלומו של כל טייס באקדמיה, כפי שג'לג'ול ציין פעם. אני מעיף מבט אל שעון היד שלי...השעה 7:30, עוד מעט ארוחת בוקר, כדאי שאזוז לכיוון חדר האוכל, רק לא לפני שאבדוק מה שלום המטוס שלי. התקדמתי לקצה המרוחק של המסלול..אני היחיד ששם רשת הסוואה על המיג שלו...לא יודע למה..כנראה אני פרנואיד..'הכל נראה בסדר במיג' אני חושב לעצמי.
לפתע, נשמעת אזעקה בבסיס...ברמקולים צעקות ממגדל הפיקוח על התקפות אוויריות של היהודים על בסיסים הנמצאים מזרחה מכאן. בלי לחשוב הרבה, אני מתחיל לרוץ אל חדר המבצעים...'אבל מה זה??'...אני שומע רעשי סילון חזקים באוויר: 'אין טיסות אימון עכשיו..', ממלמל לעצמי. אני מביט ימינה וגבוה..ממקור הרעש אני רואה זוג מטוסים. אני מאמץ את עיני, רואה על הכנפיים סימן של מגן דוד כחול...'אלו הישראלים...הישראלים' אני צועק. קולות יירי ופיצוצים נרשמעים מהקצה הדרומי של הבסיס. אני ממשיך לרוץ לחדר המבצעים כאשר שובל של תותחים עובר כשמונה מטרים לפני על הקרקע, מעיף עלי חצץ ואבנים. אני מבין שלחדר המבצעים כנראה לא אגיע בחתיכה אחת.
אני מסתובב לאחור, רץ לכיוון המטוס שלי, מקווה שהמסלולים עוד תקינים להמראה. ברקע אני שומע ייריות..רעש וזעקות מן המגדל. אחד המטוסים הישראלים חולף ממש מעלי ביעף נמוך. אני נבהל ונזרק אל הריצפה...חמישה מיגים שעמדו בשורה כמאה מטרים מימין עולים בן רגע בלהבות. אני מתאפס, קם ורץ חזרה אל המטוס. 'יופי...הוא לא נפגע', אני אומר לעצמי. תופס בחוזקה את קצוות רשת ההסואאה, שולף וזורק מעל למטוס. קופץ על הכנף ומזנק פנימה. בלי קסדה, בלי סרבל, אני חוגר עלי חגורות. מעביר את האצבעות מהר על הכפתורים שעדיין כתובים ברוסית. 'האא...הנה כפתור ההתנעה'..אני פותח משאבות דלק, לוחץ על הכפתור ושום דבר לא מתרחש. לוחץ שוב ושום דבר לא מתרחש. הרגשתי פתאום בהדף עצום מכיוון מזרח. אני מתרומם מעל החופה הפתוחה...רואה את מכלי הדלק מתפוצצים בחוזקה. מרותק למראה האש והלהבות כמו ילד קטן שרק הדליק את מדורתו הראשונה. אני נזכר שאנחנו תחת התקפה. חוזר פנימה אל תא הטייס. לוחץ שוב על הכפתורים ושום דבר לא קורה. אני קם ומסתכל אחורה...'לעזאזל, המנוע בחוץ. לא החזרנו אותו מאז בדיקת ההרצה האחרונה'.
אני מביט החוצה...הישראלים לא עוזבים את השדה. חוזרים לירות על שורות המטוסים שעל הקרקע. אני מביט לשמאלי, אני רואה את שורת המיגים אשר עדיין לא נפגעה. 'נופל האסימון', אני מנתק את החגורות, מזנק מן הקוקפיט החוצה ורץ אל השוחות שנמצאות בקרבת סוללות התותחים הלא מאוישות הנמצאת ליד. אני מרגיש שמשהו דוחף אותי בחוזקה מאחור, אני עף פנימה אל תוך העמדה ושומע את קול הנפץ האיום. אני מחכה דקה מכווץ, עוצם את עיני בתוך החפירה. אני מחליט לפקוח עיניים, מרים את הראש מעל לשוחה...ורואה את שורת המטוסים, ואת מטוסי שלי, מפורקים ועולים באש.
'תודה מן אללה שאני עדיין חי'...ומרחוק עוד קולות נפץ וסילון נשמעים באוויר. אני מתכופף חזרה אל תוך השוחה, שולף את תמונת אשתי מן הכיס..מתבונן בה, מסתכל השמימה אל השמש הזורחת ועוצם את עיני."

(היה אחלה תרחיש. כל הכבוד למיכה, ותודה לצד המצרי שלחם בעוז)

**IAF_Phantom**

watch your six, i'm behind you

gprr

תמונות נהדרות שמח מאד

הכי אהבתי את התמונה השלישית מלמעלה וזאת בגלל הצביעה המעולה של הסקין והאשליה המצויינת של מטוס קרב ישראלי בטיסה.

gprr aka Ronin

101Falcon

מאחור המיג 9 מזכיר טיפה את הפאנטום.
אחלה תמונות מיכה מחייך

mountain

מיכה תמונות מגניבות, יש לי טראק ,משום מה לא מצליח להעלות אותו ב f2h למרות שנרשמתי והכל ,זה נתקע במסך "שולח בקשה "[להעלות את הקובץ] . אשאל את אחד החברה מה הקטע עם זה , ואשלח לך לינק לטראק.

kenny.