מקריאת מקורות ברוסית (זיכרונות, ניתוחים) על מלח"ע ה-2

Artik · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: May 17, 2006 הודעות: 467

לאחרונה נתקלתי במקורות מאוד מעניינים ברוסית שמכילים זיכרונות, ראיונות עם טייסי מלחמת העולם השניה, גם יש הרבה ניתוחים ונתונים היסטוריים

http://www.airpages.ru/
http://www.airforce.ru/history/

יש גם מעט תרגום לאנגלית http://lend-lease.airforce.ru/english/

אני מאוד ממליץ על הראיון הבא:

http://lend-lease.airforce.ru/english/articles/golodnikov/

אם כי התרגום לא מאוד מקצועי (למשל מרעום השהייה של RS-82 תורגם כמרעום קרבה)

למי שלא קורא ברוסית אני סיכמתי כמה דברים שבד"כ לא מוצאים בספרות באנגלית

מטוסים

הוריקן

המטוס הזה היה "שנוא" בצורה גורפת, הוא נחשב לנחות בהשוואה אפילו ל-I-16. החימוש המקורי הוחלף ברוב האיזכורים בתותחי ShVAK ובמקלעי UBS גם השיריון של הטייס הוחלף כי היה נחשב לחלש מידי.

LaGG-3

למרות שבאופן כללי לפי הספרות LaGG-3 נחשב למטוס גרוע, המטוס היה חביב על טייסיו - בגלל שהיה מטוס מודרני שבסופו של דבר היה מסוגל להתמודד עם 109 הגרמניים. אהבו אותו בגלל החימוש החזק והוא היה בהחלט קפיצת מדרגה בהשוואה ל-I-16 (וכמובן העדיפו אותו על הוריקן) . יחד עם זאת Yak-1 היה עדיף כי היה קל יותר עם מנוע זהה.

הכינוי "ארון קבורה מובטח" (Lakirovannyi Garantiroannyi Grob) לפי חלק מהמקורות נדבק למטוס רק אחרי המלחמה.

Pe-2

המטוס מאוד מעניין - הוא שימש כמפציץ העיקרי מתחילת המלחמה ועד סופה אם כי הוכנסו לא מעט שיפורים כולל שדרוגי מנוע. התכונה המעניינת שלו זה למעשה לא רק שהוא שימש הן להפצצה אופקית וגם להפצצת צלילה (שימו לא לא דאיה אלא צלילה של כ-70 מעלות) אלא גם שהכוונת הפצצת צלילה איפשרה תיקון של השפעה הרוח.

הפצצות הצלילה היו הרבה יותר מדויקות אבל גם מסוכנות ודרשו מיומנות רבה יותר. לכן בתחילת המלחמה הוא שימש בעיקר להפצצה אופקית עם הפצצה "לפי המוביל" מאוחר יותר בערך מ-43 הוא ביצע יותר ויותר הפצצות צלילה אבל עדיין רק בכ-1/5 מהמקרים. (המצב של Pe-2 שהיו שייכים לחיל הים היה שונה בגלל שתקפו מטרות ימיות שם רב התקיפות היו הפצצות צלילה)

נוהל הפצצת צלילה היה פחות או יותר כזה.

- בגישה למטרה הנווט/מטילן היה מודד את מהירות הרוח ונותן נטייס את התיקון שהיה צריך לבצע לכוונת כדי לפצות את השפעת הרוח. (האמת לא שמעתי על מערכת כזו בשום מטוס אחר)
- הצלילה הייתה מתחילה מ-3,000 מטר בזווית של כ-70 מעלות
- הנווט/מטילן היה עוקב אחרי הגובה כדי לתת פקודה לשחרור פצצות והטייס מרוכז בכיוון למטרה.
- בגובה 1,800 מטר האוטומט היה משנה את קיזוז המטוס ליציאה מהצלילה
- היציאה מהצלילה הייתה מסתיימת בגובה של כ-1,100 - 1,200 מטר.

דיוק ההפצצה הרגיל היה של כ-40-50 מטר. אבל לפגוע ברדיוס של 10 מ' היה נפוץ מאוד. למעשה באימונים בזמן רגיעה היו עושים כ-3 גיחות ביום עד שהיו מכניסים פצצה למעגל ברדיו 10 מטרים.

אחד הגורמים המשמעותיים על בחירת סוג ההפצצה היה מזג האוויר, אם היו עננים מתחת ל-3,000 מ' אי אפשר היה לבצע הפצצת צלילה ואז היו עושים הפצצת "שטח" אופקית שהיא הייתה הרבה פחות מדויקת.

בהפצצת צלילה אפשר היה משתמש בפצצות על מטלים חיצוניים בלבד. אם היה צורך לבצע הפצצה גם עם פצצות בנצאות בתאים בגוף המטוס אז היו מבצעים קודם הפצצת צלילה ואז הפצצה אופקית מגובה של כ-1,100 מ' (יחסית נמוך)

IL-2

המקלען היה נחשב בספרות למאוד פגיע. יש מספרים מפורסמים שאומרים שנהרגו כ-7 מלקענים על כל טייס. אבל לפי זיכרונות הערכות האלה מוגזמות.

לפי אחד הטייסים ביחידה שלו לא היה הבדל משמעותי - או שהצוות לא חזר או שניהם חזרו. לפי המספרים ב-44 היחידה איבדה 31 מקלענים ו-29 טייסים. לפי זיכרונות של טייס אחר, הוא איבד במהלך שירותו 2 מקלענים (ע"י ירי של מטוסי אויב).

אני משער שיחס המפורסם של 1:7 הוא מוגזם. ייתכן שזה גם מאוד תלוי באופי האיום - נ"מ או מטוסים, תקופה, זירה וכד'.

IL-2 בד"כ היו עושים מספר יעפים על המטרה פצצות, רקטות תותחים ומקלעים. בזמן שהם עבדו מטוסי ליווי (Yakים בעיקר) השתדלו להישאר גבוה בצד כדי לא לחטוף אש נ"מ.

באופן כללי טייסי IL-2 פחדו ממטוסי קרב הרבה יותר מאש נ"מ.

היו בתחילת המלחמה היו למטוסים כוונת אופטית PBP-1 אבל... היא לא הייתה מספיק בתנאי השטח בגלל גובה המנוע וגם גרמה להרבה פצועים הרוגים בעת התרסקות/נחיתת אונס. לכן הסירו אותם די מהר סיפרו כוונת פשוטה מכנית מחוץ לתא טייס וסימונים על הזכוכית שהיו מספיק אפקטיביים.

דוגמה לשרידות המטוס:

המטוס חטף פגזי 37mm עם נזק להגה גובה, מאזנת ימין, תותח ימין, כנף ימין (strut/longeron לא יודע מונח בעברית) זאת הייתה משימה שלישית של טייס ציער ויום קרבות ראשון - היה לו הרבה מזל והוא הצליח לחזור אם כי המטוס לא חזר לטוס.

כלי נשק

טייסים רוסיים לא אהבו בכלל תותחים ומקלעים בכנפיים הן בגלל בעיות הרמוניזציה וגם בגלל שזה פגע בגלגול המטוס. למשל הסירו מקלעי כנפיים הן מ-P-39 והן מ-P-40C/B.

יש להתייחס בנפרד למקלעים עצמם. למקלע ShKAS של 7.62 היה קצב אש גבוה ביותר במלחמת העולם השניה. הוא ירה 1,800 מקלעים בדקה בצורה רגילה וכ-1,600 עם סינכרוניזציה, לשם השוואה Browning 0.303 הבריטי ירה רק כ-1,000, אז למשל כוח האש של I-16 type 24 עם 4 מקלעי ShKAS היה די דוגמה לזה של הוריקן 1. גם מקלע UBS של 12.7 היה קצב גבוה בכ-20% השוואה לאמריקאי AN/M2.

רקטות RS-82 שימשו לאורך המלחמה כנשק נגד מטוסים עם מרועמי השהייה (בדומה ל-R4M ע"י גרמנים יותר מאוחר). הן נחשבו כלי נשק אפקטיבי לשבירת מבנה מפצצים וגם זכו הפלות פה ושם.

המשך יבוא...

טייסת 101 האדומה הוירטואלית של Aces High 2

Artik · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: May 17, 2006 הודעות: 467

טקסטיקה

באופן כללי בחיל הסובייטי המשימה הייתה הערך העליון. אם Yakים היו מלווים את ה-ILים למשימה - המטרה העיקרית זה להגן עליהם ללוות אותם מההתחלה ועד הסוף וחס וחלילה לעזוב אותם. כמה אתה תפיל זה פחות חשוב מאם תאבד מטוסי IL2 או לא. הם סיפרו שטייסים גרמניים היו הרבה יותר מחושבים מבחינה זו ואף פעם לא תקפו ללא יתרון - משמעה גם לפעמים לא ביצעו משימה כמו יירוט מפציצים.

כש-IL2 יצאו לתקיפה אז הליווי נשאר צמוד לאורך כל המשימה (בד"כ Yakים טסו קצת יותר גבוה) - ברבה שאסור היה לעזוב אל השטורמוביקים גם לתקיפת מטרות ממזדמנות.

לעומתם גרמנים כשליוו את סטוקות נהגו להגיע לאיזור מטרה קצת לפני ולספק מטריה אווירית. החיסרון של שיטה הגרמנים שהאנשים על הקרקע כבר ידעו אם מופיעים 109ים אז יש להתכונן ל-Ju-87 ובד"כ גורם ההפתעה היה נאבד. לעומת זאת IL-2 תמיד השתדלו להפתיע.

התפקיד העיקרי של Yakים במלחמה היה ליווי IL-2 ו-Pe-2 כאשר La-5/7 ו-P-39 התעסקו בחיפוי בגובה רב יותר. P-39 גם שימשו כמטוסי ליווי לטווחים ארוכים יותר.

ציוד

איכות הרדיו לא הייתה טובה לאורך כל המלחמה. אפילו ב-1943 בחלק גדול מהמטוסים היו רק מקלטים ומשדרים היו רק למובילים - אם כי זה היה שונה מאיזור לאיזור/תקופה לתקופה.

RDS (מצפן רדיו) לא היה קיים במרבית מטוסים אפילו ב-Yak-9D שהיו מיועדים לליווי מפצצים לטווחים רחוקים. גם כשהיה הדיוק שלו והאיכות שלו היו גרועים וגם הוא לא היה מותקן בכל מהטוסים אלא ב"אחד ל" מה שגרם ללא מעט אבדות בגלל שהטייסם היו מאבדים התמצות.

למטוסים רוסיים הייתה שיטת הגנה על מיכלי הדלק עם מילוי אותם עם גזי הפליטה המקוררים של המנוע - כדי למנוע התפוצצות/דליקה. המערכת באה ראשונה במטוס קרב -LaGG-3 וגם שימשה מפציצים כמו Pe-2. מעניין שהתקינו את המערכת אפילו ב-B-25 האמריקאיים שסופקו לברית המועצות בלנד-ליז.

טייסת 101 האדומה הוירטואלית של Aces High 2

**Iaf_Assaf** · מנהל ראשי הצטרף בתאריך: Sep 02, 2006 הודעות: 3448

חומר מצויין. תודה רבה

IAF Bell205
IAF Anafa

RF

המון תודה, אתחיל להאזין לראיונות.

RifleFighter
רמי וייברמן