נשק גרעיני

**shachar92**

שחר חזקלביץ
טייס פרטי אמריקאי
מגדל בן גוריון, מגדל שדה דוב ומגדל הרצליה

yaniiiv · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Jan 10, 2006 הודעות: 573

הקישור לא עובד או משהו...
ואם כבר מדברים על הגרעין האירני
לאיראן אין עדיין כלום וגם לא יהיה להם עוד שנה...הם מדברים סתם כדי להפחיד ליצור פאניקה ולהיות מעורבים בעולם

afik_t_king

אני אוסיף בהודעה זו עוד סרטונים שאני מעלה, ואני אערוך את ההודעה שלי כל פעם כדי להוסיף.

תאונה גרעינית (שחזור)
http://video.google.com/videoplay?docid=-1031255679492161894&q=vce.com+-ashwood+-fourfour

אתר שיש בו הכל על נשק גרעיני
http://www.vce.com/atomcentral.html[video width=400

**shachar92**

yaniiiv, סידרתי את הלינק

שחר חזקלביץ
טייס פרטי אמריקאי
מגדל בן גוריון, מגדל שדה דוב ומגדל הרצליה

DeepSpace · טיסות סדירות הצטרף בתאריך: Nov 08, 2005 הודעות: 160

וסתם הערת ד"א, ה EROS אינו טיל, ובטח שלא גרעיני... מדובר בלווין אזרחי שבסרטון שצורף משוגר ממשגר Start-1 רוסי.

עוד מידע על ה EROS, כולל תמונות שצילם:
http://www.iai.co.il/Default.aspx?docID=34468&FolderID=32981&lang=en
http://www.israeli-weapons.com/weapons/space/eros/EROS.html
http://en.wikipedia.org/wiki/EROS_(satellite)

afik_t_king

אנחנו יודעים שזהו לווין אזרחי, אבל זה נראה ממש כמו איזה פיצוץ גרעיני אז הוספנו לפה.

**shachar92**

פצצת אטום מה זה ואיך זה עובד?

ביקוע גרעיני - תגובה פיזיקלית, בה גרעין אטום מתפצל לגרעינים קטנים יותר תוך פליטה של נייטרונים. ביקוע גרעיני של יסודות כבדים הינו מלווה בשחרור של אנרגיה רבה, הנפלטת בצורת אנרגיה קינטית של תוצרי הביקוע וקרני גמא.

הביקוע הגרעיני, או, ליתר דיוק, תגובת שרשרת של ביקוע גרעיני, הוא הבסיס לפעולתם של כור גרעיני, שבו הביקוע הגרעיני נעשה בצורה איטית ומבוקרת, ושל פצצת ביקוע גרעיני ("פצצת אטום"), שבה הביקוע הגרעיני נעשה בצורה מהירה ביותר. פצצות מסוג זה הוטלו על הירושימה ונגאסקי בשלהי מלחמת העולם השנייה על ידי ארצות הברית.

תיאור פיזיקלי

ביקוע U-235גרעינים של יסודות כבדים אינם יציבים כמו אלה של יסודות קלים יותר. בשל גודלם הרב, הכוח הגרעיני החזק, אשר פועל רק במרחקים קצרים מאוד, אינו מחזיק אותם באותה מידה של עוצמה כמו ביסודות שנמצאים לפניהם בטבלה המחזורית, ולכן קל יותר לבקע אותם - על ידי נייטרון או פרוטון, ויתרה מזאת, ביקוע כזה משחרר אנרגיה (על חשבון האנרגיה הפוטנציאלית של הקשר הגרעיני שנשבר). מסיבה זו גם אחת לפרק זמן מסוים מתרחש ביקוע ספונטני של אטום זה או אחר של יסוד כבד. אין לבלבל בין ביקוע ספונטני לדעיכה רדיואקטיבית - בביקוע הגרעין מתחלק לשני חלקים שווים בערך במסתם, ואילו בדעיכה האטום הופך לאטום הקרוב אליו בטבלה המחזורית, תוך כדי פליטה של חלקיק יסודי אחד או כמה.

אך ביקוע אחד אינו מספיק על-מנת ליצור תגובת שרשרת יציבה, שתוכל להמשיך ולשנע את עצמה. אמנם בעת כל ביקוע נוצרים כמה נייטרונים אשר יכולים לעורר עוד ביקוע וכן הלאה, אך הם לא תמיד מספיק אנרגטיים על-מנת לבקע חלק מהאיזוטופים הרדיואקטיביים (דוגמיא קלאסית לאיזוטופ בר-ביקוע שאינו מתאים לתגובת שרשרת גרעינית הוא האיזוטופ הכבד של אורניום, U-238), ולכן לא תתרחש תגובת שרשרת אלא אם לא התבצעה קודם לכן העלאת ריכוזו (העשרה) של האיזוטופ המתאים. ישנה גם הבעיה ההפוכה לבעיה זו: יכול להיות שהנייטרונים שנפלטים כתוצאה מהביקוע אנרגטיים מדי בשביל ה"דלק" הגרעיני ו"מפספסים" את האטומים שלו. את הבעיה הזו פותרים בעזרת מאיטי נייטרונים, כגון מים כבדים או גרפיט. דרישה נוספת שמגבילה את האפשרות להיווצרותה של תגובת שרשרת היא הדרישה למסה קריטית. אמנם בעת כל ביקוע נוצרים נייטרונים שיכולים לעורר ביקועים נוספים, אך אם גוש החומר שהתגובות מתרחשות בתוכו אינו גדול דיו, רבים מהנייטרונים הללו עשויים לצאת מחוץ לגוש - וכתוצאה מכך, לא ישתתפו ביצירת תגובת השרשרת.

החומר הבקיע הטבעי ושבו השתמשו לראשונה לביקוע הוא היסוד הכבד אורניום, שהאיזוטופ הנדיר שלו (U-235) ניתן לביקוע. יסוד נוסף, מלאכותי, המשמש לביקוע הוא פלוטוניום, ובפרט האיזוטופ הנפוץ שלו, Pu-239.

היסטוריה
בשנות ה-30 החלו מדענים שונים (בעיקר אנריקו פרמי, אירן קירי ופרדריק ז'וליו-קירי) לבצע ניסויים של "הפצצת" אורניום בנייטרונים, מתוך תקווה לבנות באופן כזה את היסוד ה-93 (רעיון שהתממש בסוף, אך מאוחר יותר). במהלך ניסויים אלה התגלה, שנוצרים באורניום כתוצאה מ"הפצצה" כגון זו כל מיני יסודות שונים, אך כולם אינם היסוד ה-93, אלא יסודות מוכרים מאמצע הטבלה המחזורתי, כגון לנתן, ברום, קריפטון, טלור וכדומה. תוצאות אלה נראו מוזרות, והנסיינים תירצו אותן בכך שאלה אינם היסודות האלה, אלא היסודות הרדיואקטיביים הדומים להם מבחינה כימית.

בתחילת 1939 חזרו על ניסוי זה המדענים הגרמניים אוטו האן ופריץ שטרסמן. הם גילו - ופרסמו, שבעת הפגזה של אורניום על ידי נייטרונים נוצר בו איזוטופ רדיואקטיבי של היסוד בריום. על סמך זה הניחו זוג פיזיקאים אחרים, ליזה מייטנר ואחיינה אוטו פריטש, שאיזוטופ זה ואיזוטופים אחרים הדומים לו נוצרים מהאורניום בשל התפרקותו תחת השפעת הנייטרון.

עד מהרה החדשות הגיעו לארצות הברית - דרך הפיזיקאי הדני נילס בוהר, ותוך ימים מספר התכנסה בוושינגטון ועידה של פיזיקאים תיאורטיקנים בנושא ביקוע האורניום. בוועידה זו השתתף גם אנריקו פרמי, אשר בשיחה עם בוהר העלה את ההשערה כי במהלך הביקוע עשויים להיפלט נייטרונים נוספים, ועל ידי כך יכולה להיווצר תגובת שרשרת גרעינית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נערכו מחקרים רבי-היקף על הביקוע הגרעיני, הן לצורך יצירת תגובת שרשרת מבוקרת (שעליה פועל כור גרעיני) והן לצורך יצירת תגובת שרשרת לא מבוקרת (שעליה מבוססת פצצת אטום). מחקרים אלה נודעו בשם הכולל פרויקט מנהטן, והם אכן השיגו את מטרותיהם: ב-1942 הופעל הכור הגרעיני הראשון בתולדות האנושות, וב-6 באוגוסט 1945 פוצצה פצצת האטום הראשונה בהיסטוריה.

שימושים
ביקוע גרעיני הוא תגובה מאוד אנרגטית - כל ביקוע משחרר כמה מאות מא"ו עבור כל אטום מבוקע, לעומת כמה עשרות א"ו עבור כל תגובה יחידאית של חמצון, כגון בשריפה או פיצוץ של TNT. משום כך, מאז שהתגלה הביקוע הגרעיני והאפשרות לתגובת שרשרת של ביקועים, נעשה שימוש באנרגיית הביקוע, הן צרכי מלחמה (פצצת אטום) והן לצרכי שלום (כור גרעיני).

נוסף על כך שהביקוע הגרעיני הוא אנרגטי יותר מחמצון ושריפה, יש לו יתרונות נוספים על פני שריפת דלק מאובן: בעת ביקוע גרעיני לא נפלט פחמן דו-חמצני, שהוא גז חממה, ולאורניום, בניגוד לפחם או לנפט, אין שימושים אחרים. ברם, למרות יתרונות מפתים אלה, לדלק הגרעיני חסרונות גדולים בתחום הבטיחות: תאונה בכור גרעיני כמו זו שקרתה בצ'רנוביל או כמו זו שכמעט קרתה באי שלושת המילין עלולה להביא לזיהום רדיואקטיבי ולגבות רבבות קורבנות בסביבה עצומה סביב המוקד. בעיה נוספת בהפעלתם של כורים גרעיניים היא בעיית תוצרי הביקוע, שהם חומרים מאוד רדיואקטיביים, אשר לא מתפרקים במשך אלפי שנים: הדרך היחידה להיפטר מהם באופן בטוח היא לקבור אותם בפירים עמוקים בבטן האדמה, בעומק של כמה מאות מטרים, בתוך סלע קשה ובקופסאות אטומות, כדי שחומרים רדיואקטיביים לא ידלפו החוצה ולא יזהמו את הקרקע או את מי התהום. בשל חסרונות אלה השימוש בדלק גרעיני עדיין אינו גורף, והוא מהווה מושא לדיון פוליטי נוקב.

ביקוע של אורניום 235

פצצת מימן מה זה ואיך זה עובד?

היתוך גרעיני - תהליך שבו גרעינים של אטומים מתמזגים לגרעין גדול יותר. תהליך זה כרוך בפליטת אנרגיה רבה, והוא מתרחש בכוכבים ובפצצת מימן.

ההיתוך הגרעיני שמתרחש במרכזם של כוכבים, הוא שמאפשר להם הקרנת אנרגיה לסביבתם הרחוקה במשך מיליארדי שנה. למרות שהתהליך מפיק אנרגיה רבה, הוא אינו מתחיל באופן ספונטני, אלא דורש אנרגיה תחילית רבה. אנרגיה זו נוצרת מהדחיסה הגרביטציונית בכוכבים.

בעת ההיתוך הגרעיני שמתרחש בשמש יש שרשרת תהליכים:

בהתחלה מתמזגים שני זוגות של פרוטונים (שהם הגרעינים של האיזוטופ הרגיל של מימן 1H) ויוצרים שני גרעינים של דאוטריום (2H איזוטופ של מימן). בתהליך זה נפלטים גם שני נייטרינו ושני פוזיטרונים
כל אחד מגרעיני הדאוטריום מתמזג עם פרוטון נוסף על מנת ליצור שני גרעינים של האיזוטופ של הליום (3He).
שני גרעיני ה-3He מתמזגים לגרעין בריליום אחד לא יציב, שמתפרק לגרעין הליום 4He ולשני פרוטונים.
מאחר ומסת גרעין ההליום (4He ) שנוצר קטנה מזו של ארבעה פרוטונים, ההפרש משתחרר בצורת אנרגיה של 26.7 MeV. זהו מקור האנרגיה של השמש, שהיה בגדר חידה במשך אלפי שנים.

בכוכבים זקנים יותר בהם אזל המימן, מתרחשות תגובות בהן גרעיני הליום מתמזגים לגרעיני פחמן, ואף לגרעינים יותר כבדים, עד ברזל.לאחר זמן רב, הכוכב צובר כמות גדולה מאוד של ברזל ובגלל זה הכוכב מתפוצץ. הברזל משתחרר מהכוכב ומתפרק בחלל לכל שאר החומרים האחרים כולל את יסודות החיים.

היתוך גרעיני מתרחש גם בעת פיצוץ של פצצת מימן. כדי להתחיל אותו כוללת הפצצה גם פצצת אטום, שמספקת את האנרגיה הדרושה להתחלת התהליך. אנריקו פרמי הגדיר את השמש כ"פצצת מימן טובה".

בעשורים האחרונים נעשים נסיונות לרתום אנרגיה זו בתהליך מבוקר של "היתוך גרעיני קר", כלומר היתוך גרעיני שנעשה בטמפרטורה שאינה גבוהה במידה חריגה, לשם ייצור אנרגיה. עד כה לא הצליחו לבנות תהליך יעיל כזה.

כור היתוך גרעיני
לאחר שנתיים של מאבק, קיבלה צרפת אישור לבניית כור גרעיני על בסיס היתוך ב1 ביולי, 2005.
הכור, או בשמו איטר (Iter) (בעבר היה מיוצג כראשי תיבות - International Thermonuclear Experimental Reactor, אך כיום זהו שמו המלא - פירושו בלטינית "הדרך") צפוי להיבנות כבר בשנת 2015 ועלותו המשוערת תהיה 10 מיליארד דולר. המחקר יתבצע על ידי 200 מדענים, מהם כ-20 יפנים, בתמורה להשתתפות יפנית בעלויות הפרויקט.

פצצת נייטרון
פצצת נייטרון (או פצצת נויטרון) היא פצצה גרעינית אשר גורמת בעת התפוצצותה לריכוז קרני נייטרונים ופיזורן בסביבה הקרובה. הפצצה היא בעלת כח הדף קטן בהרבה מזה של פצצת אטום, ואינה גורמת לגל חום או לנשורת רדיואקטיבית. הנזק העיקרי של הפצצה הוא תוצאה של קרינת הנייטרונים הנפלטת ממנה, קרינה שהיא קטלנית לבני אדם, חיות וצמחים, אך אינה פוגעת ברוב החפצים הדוממים. לכן נהוג לחשוב כי ניתן להשתמש בפצצה זו בתוך ערים בלי לגרום כל נזק לבניינים, אך בה בשעה להשמיד את כל יושביהן.

עקרון הפעולה של פצצת הנייטרון דומה מאוד לזה של פצצה גרעינית רגילה. בתהליך של ביקוע גרעיני נפלטים מכל אטום שמתבקע נייטרונים ברמות אנרגיה גבוהות מאד. בפצצת אטום, כולאים את חלקיקי הנייטרון בתוך הפצצה כך שהאנרגיה שלהם הופכת לאנרגיה קינטית המתבטאת כגל הדף וחום עצום. בפצצת הנייטרון מניחים בשלב מסוים לרוב הנייטרונים להיפלט בצורת קרינה.

קרינת נייטרונים היא קרינה בעלת יכולת חדירה גבוהה הרבה יותר מסוגי קרינה אחרים ולכן יכולה לעבור בקלות שריון עבה, כמו זה של טנק לדוגמה, ולהשמיד את כל יושביו. ההשפעה של קרינת נייטרונים תלויה ברמת האנרגיה של חלקיקי הנייטרון. כאשר האנרגיה של חלקיקי הנייטרון גבוהה יחסית, ההתנגשויות של הנייטרונים בחומר הן התנגשויות אלסטיות. נייטרון הפוגע בפרוטון בגרעין המימן יעביר לו חלק גדול מהאנרגיה שבו וכתוצאה הפרוטון יעוף ממקומו במהירות. פרוטון זה בעצמו עשוי להיתקל בגרעיני אטומים אחרים ולגרום לנזק משני. המשמעות של זה היא שקרינת נייטרונים היא קרינה מייננת קטלנית (בדומה לקרינת גמא) בעלת אפקטיביות גבוהה ביותר.

לאחר שהנייטרונים התנגשו מספר פעמים בחומר, רמת האנרגיה שלהם קטנה. בשלב זה הם מסוגלים לפגוע בגרעין אטום ולהיבלע על ידו. תכונה זו של נייטרונים באנרגיה נמוכה עשויה להפוך מתכות שונות לרדיואקטיביות בעצמן. התוצאה היא שגופי מתכת (ובין השאר - רק"מ) שספגו קרינת נייטרונים ישארו רדיואקטיביים ברמה קטלנית במשך מספר ימים לאחר הפעלת הפצצה.

פצצה אלקטרומגנטית
פצצה אלקטרומגנטית למעשה אינה פצצה אמיתית, אלא מתקן (לפעמים רב פעמי) הנטען באנרגיה חשמלית, אנרגיה אשר בעת הצורך משתחררת בצורת פעימה אלקטרומגנטית (הידועה בתור EMP) אשר גורמת לעומס יתר במערכות חשמליות ואלקטרוניות ומנטרלת אותן על ידי שריפת מעגליהן.

פצצה אלקטרומגנטית
פצצה אלקטרומגנטית יכולה לפעול באותו אופן כמו פצצה רגילה, וניתן להטיל אותה ממטוס או לשגר אותה על גבי טיל או רקטה, כל עוד מכוונים אותה כך שתפעל בגובה מסוים מעל פני הקרקע או לאחר זמן מסוים, היות ואין היא (כמו שצויין) פצצה רגילה, והיא לא מכילה חומרים נפיצים.

כיום טרם נראה מימוש של פצצה כזו, אך קיים תיעוד לאפקט פצצה אלקטרומגנטית לאחר פגיעת פצצת ביקוע גרעיני.

בימי המלחמה הקרה הייתה תחרות בין ארצות הברית לברית המועצות על מיגון צבאותיהן ומתקני התשתית כנגד פעימה אלקטרומגנטית שהייתה משתחררת במקרה של מלחמה גרעינית בין שתי המעצמות. מליארדי דולרים הוצאו בשני הצדדים על פיתוח של שבבים שיהיו מסוגלים לעמוד בעומס היתר שנוצר על ידי פיצוץ גרעיני.

שחר חזקלביץ
טייס פרטי אמריקאי
מגדל בן גוריון, מגדל שדה דוב ומגדל הרצליה